חיתוכים בקולנוע הם מרכיב בסיסי בעריכת סרטים, המשמשים כאבני הבניין לבניית נרטיבים ויזואליים. אפשר לארגן את הקאטים עפ"י שלושה פרמטרים מרכזיים: סוג, אופי ותפקוד. על ידי בחינת פרמטרים אלו, נוכל לקבל הבנה מעמיקה יותר של הטכניקות השונות המופעלות בעריכת סרטים ומשמעותן בשפה הקולנועית.
הפרמטר הראשון, "סוג", מקיף טכניקות שונות המשמשות למעבר בין שוטים. אלה כוללים את החיתוך, הדיסולב, חיתוך ההתאמה, החיתוך-על-פעולה והג'מפ קאט. החיתוך, צורת המעבר הבסיסית ביותר, כרוך במעבר מיידי משוט אחד לאחר, ולעתים קרובות יוצר המשכיות חלקה. דיסולב, לעומת זאת, ממזג שני צילומים יחד על ידי חפיפה של התמונות שלהם, ויוצר מעבר הדרגתי וחלק. חיתוכי התאמה יוצרים קשר חזותי או רעיוני בין צילומים, לרוב על ידי יישור צורות, תנועות או רעיונות דומים. קאט-על-פעולה שומר על המשכיות התנועה על פני הצילומים, בעוד שג'אמפ קאט משבש בכוונה את הזרימה הזמנית, ויוצר אפקט צורם.
הפרמטר השני, "אופי", מתמקד באופי הספציפי של הקאטים בתוך סצנה. קאט-אין וקאט אאוט כרוכים במעבר ממבט רחב יותר לפרספקטיבה קרובה יותר או להיפך, בהתאמה. קאט-אאווי מתנתק מהפעולה הראשית כדי להדגיש נושא או פרט משני. פאנצ'-אין מתקרבים פתאום כדי למשוך תשומת לב לאלמנט מסוים, בעוד שפאנצ' אאוט מגדילים את ההקשר החזותי.
לבסוף, הפרמטר השלישי, ה"פונקציה" או התפקיד, נוגע למטרה ולהשפעה של חיתוכים בתוך המבנה הנרטיבי הכולל. צילומי POV (נקודת מבט) מטביעים את הצופה בפרספקטיבה של דמות מסוימת, ומאפשרים חוויה סובייקטיבית. צילומי שוט/ריוורס שוט מציגים נקודות מבט חלופיות וחיתוכים אליפטיים דוחסים זמן ומרחב, ויוצרים תחושה של חוסר התמצאות או דחיסה. חיתוכים מרחיבים מאריכים את משך השוט, מדגישים רגע או מגבירים את המתח. חיתוך לצילומים בודדים מבודדים פרט או אובייקט ספציפיים, ומעצימים את המשמעות שלו.