סימבוליזם במחול מתייחס לשימוש בתנועות, מחוות, דימויים ואלמנטים בימתיים כדי לייצג רעיונות, רגשות או נושאים מופשטים, במקום להעביר מסרים באופן ישיר או מילולי. הסימבוליזם מאפשר למעצב ולרקדנים ליצור רב-שכבתיות, שבה הקהל יכול לפרש את התנועות ואת ההקשרים השונים בצורה אישית.

דוגמאות לסימבוליזם כוללות:
תנועות סמליות - מחוות או תנועות שמייצגות מצבים רגשיים או רעיונות, כמו תנועה פתוחה שמסמלת חופש או תנועה סגורה שמסמלת בדידות.
שילוב של אלמנטים בימתיים - שימוש בתאורה, תפאורה ותלבושות כדי להוסיף משמעות לדימויים שנוצרים על הבמה.
נרטיבים מופשטים - יצירות שבהן הסיפור אינו מוגדר במדויק, והקהל מוזמן לפרש את החוויה בהתאם לרגשותיו ומחשבותיו.

דוגמה בולטת לסימבוליזם במחול עכשווי היא העבודה ׳Sacre׳ של הכוריאוגרף אקראם קאן משנת 2013. ביצירה זו, קאן משתמש בתנועה כדי לייצג את הקרבה בין האדם לטבע, ואת הקונפליקט בין המסורת לחדשנות. הסימבוליזם מתבטא בתנועות שמחקות חיות ובמחוות שמשקפות רגשות כמו כאב, פחד, וחיפוש אחר משמעות. התלבושות והאביזרים שמהם הוא עושה שימוש גם הם מוסיפים עומק לתכנים, כשהם משקפים את המסורת וההיסטוריה של התרבות שאליה הוא מתייחס.

בנוסף ביצירה ישנם אלמנטים שמזוהים עם טקסים עתיקים, הממחישים את הקשר בין הריקוד לתהליכים רוחניים, כשהרקדנים מבצעים תנועות שמחברות בין אישי לנישתי, מה שיוצר חוויה סימבולית עוצמתית.