הגדרה מוזיקלית: המבנה הארכיטקטוני של יצירה מוזיקלית, המתאר את הארגון והסדר של חלקיה השונים. צורה מוזיקלית מתייחסת לאופן שבו מאורגנים הרעיונות המוזיקליים ביצירה.
באמנויות אחרות: האופן שבו מאורגנים האלמנטים השונים של יצירת אמנות לכדי מבנה קוהרנטי.
דוגמאות:
מוזיקה:
צורת סונטה: מורכבת מאקספוזיציה, פיתוח ורפריזה. לדוגמה, הפרק הראשון בסימפוניה מס' 5 של בטהובן.
צורת רונדו: בנויה על תבנית A-B-A-C-A וכו'. לדוגמה, הפרק האחרון בקונצ'רטו לפסנתר מס' 23 של מוצרט.
צורת פוגה: מבנה פוליפוני מורכב. לדוגמה, פוגות מתוך "האמנות של הפוגה" מאת באך.
ארכיטקטורה: המבנה הכללי של בניין, כמו צורת הצלב של קתדרלה גותית.
ספרות: המבנה הנרטיבי של רומן או מחזה, כמו חמשת השלבים של העלילה הדרמטית (אקספוזיציה, סיבוך, שיא, נפילה, התרה) ב"המלך ליר" של שייקספיר.
אמנות חזותית: הקומפוזיציה של ציור, כמו המבנה הפירמידלי ב"המדונה של הסלעים" של לאונרדו דה וינצ'י.
קולנוע: מבנה העלילה של סרט, כמו המבנה הלא-ליניארי ב"ספרות זולה" של קוונטין טרנטינו.
צורה במוזיקה משמשת ליצירת מסגרת ארגונית, בניית מתח והרפיה, ויצירת תחושה של המשכיות ואחדות ביצירה. היא יכולה להיות פשוטה (כמו צורת A-B-A בשיר פופ) או מורכבת מאוד (כמו בסימפוניה קלאסית). הבנת הצורה מסייעת למאזינים לעקוב אחר התפתחות היצירה ולהבין את הקשרים בין חלקיה השונים.
באמנויות אחרות, הצורה משרתת מטרות דומות של ארגון, יצירת מתח והרפיה, והובלת הצופה או הקורא דרך חוויית היצירה. היא מספקת מסגרת שבתוכה האמן יכול לחקור ולפתח את הרעיונות שלו