Mise-en-scene הוא מונח צרפתי המתייחס לסידור כל מה שמופיע במסגרת של סרט. זה כולל את התפאורה, האביזרים, התאורה, התלבושות, השחקנים ואפילו התנועה והמיקום של המצלמה. בעיקרו של דבר, זה כל מה שהצופה רואה ושומע בפריים.
מיזנסצנה בהקשר של סצנה שלמה היא מושג בסיסי ביצירת סרטים המקיפה את הסדר הזהיר של כל האלמנטים החזותיים והשמיעתיים במהלך אותה סצנה. זה כולל מספר קטגוריות מפתח:
סטינג: תפאורה (סביבה, תלבושות, אביזרים וכו'): התפאורה של סצנה כוללת את הסביבה הפיזית, כגון מיקומים, הגדרות פנים או חוץ, ומיקום האביזרים. זה כולל גם בחירות תחפושות לדמויות בסצנה. התפאורה משמשת כבמה שעליה מתפתח הנרטיב, מספקת הקשר מהותי, קובעת זמן ומקום ותורמת לפיתוח הדמות ולתחושת ההטמעות בסיפור של הקהל.
העמדה או בימוי דמויות (הצבת דמות ותנועה): בימוי מתייחס למיקום האסטרטגי ולתנועות של דמויות בתוך הסצנה. זה כולל את האופן שבו דמויות מתקשרות זו עם זו ועם הסביבה שלהן. בחירות הבימוי משפיעות על דינמיקת הדמות, התקדמות העלילה, יצירת קונפליקטים ומעורבות רגשית. זהו הכלי של הבמאי להעברת חזותית של יחסי אופי וכוונות.
עבודת מצלמה (קומפוזיציה, תאורה, מסגור וכו'): עבודת מצלמה בסצנה כוללת החלטות ויזואליות שונות שמתקבלות על ידי הצלם והבמאי. זה כרוך בהרכב של צילומים, זוויות מצלמה, מסגור, תנועת מצלמה ובחירות תאורה. אלמנטים ויזואליים אלו משפיעים על תפיסת הדמויות של הקהל, על זרימת העלילה, על הצגת הקונפליקטים ועל העלאת רגשות. נקודת המבט של המצלמה משמשת כעדשה של מספר סיפורים, המנחה את הצופים בסצנה.
סאונד: צליל בסצנה כולל דיאלוג, מוזיקה, אפקטים קוליים ושימוש בשתיקה. אלמנטים שמיעתיים אלה משלימים את ההיבטים החזותיים ותורמים לחוויה הסוחפת. דיאלוג חושף תכונות אופי, מניעים ומערכות יחסים. מוזיקה קובעת את הטון ואת מצב הרוח, בעוד שאפקטים קוליים מספקים הקשר ומתח. נוכחות או היעדר צליל בתוך סצנה משפיעה על מעורבות רגשית וחיבור לקהל.
עריכה: עריכה בתוך סצנה מתייחסת לארגון הצילומים והרצפים לאורך כל משך הזמן שלה. זה כרוך בתזמון ומיקום של חתכים, מעברים והמבנה הכללי של הסצנה. עריכה יעילה משפיעה על הקצב, פיתוח הדמות, התקדמות העלילה, פתרון קונפליקטים ותהודה רגשית בתוך הסצנה. זה מבטיח זרימה מגובשת ומרתקת של אלמנטים נרטיביים.
מיזנסצנה בסצנה היא אמנות היצירה של חוויה נרטיבית הוליסטית במהלך אותה סצנה. זה כרוך בתזמור הרמוני של תפאורה, בימוי, עבודת מצלמה, עריכה וסאונד כדי להעביר עומק אופי, להניע את העלילה, ליצור ולפתור קונפליקטים ולעורר תגובות רגשיות מהקהל. ניתוח המרכיבים הללו בתוך סצנה חיוני להבנת האופן שבו יוצרי קולנוע בונים ומתקשרים את החזון הנרטיבי שלהם בהקשר רחב יותר.
חומות של תקווה (פרנק דארבונט 1994)
"חומות של תקווה" הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1994 בבימויו של פרנק דראבונט ובכיכובם של טים רובינס ומורגן פרימן. הסרט מתרחש בבית הכלא, שם אנדי דופרן (טים רובינס), בנקאי לשעבר, מרצה מאסר עולם על רצח אשתו ומאהבה. הסצנה שבה מנהל הכלא מגלה שתוכנית הבריחה של אנדי דופרן כוללת מנהרה מאחורי כרזת רייצ'ל וולש משתמשת במיזנסצנה כדי להגביר את המתח והדרמה של הרגע.ראשית, השימוש בתאורה חד-כיוונית מהחלון רווח בכל הסצנה. החדר מואר מבחוץ כאילו האור של אנדי מאיר על הסצינה והוא נוכח באמצעות התאורה. בחירת תאורה זו מבליטה גם את הצללים על פניו של הסוהר, ומדגישה את הכעס והתסכול הגובר שלו.גם השימוש בצילומי תקריב על פניו וידיו של הסוהר מדגיש את מצבו הרגשי. כשהוא מוריד את הפוסטר, המצלמה מתמקדת בהבעה הנחושה שלו ובמתח בידיו כשהוא קורע את הפוסטר מהקיר.המיזנסצנה כוללת גם שימוש בסאונד להגברת המתח. קול קריעת הכרזה ושריטת פטיש הסלע בקיר המנהרה יוצרים תחושת דחיפות וסכנה. הפריים הסופי של הסצינה ממקם את כל המשמעות של הסצינה: הבעות הפנים, המנהרה, הרקע מאחור עם הפוסטרים על הקיר מספרים את כל סיפור הבריחה של אנדי בפריים אחד.המיזנסצנה בסצנה הזו יוצרת למעשה תחושה של מתח וסכנה כאשר הסוהר מבין שסמכותו אותגרה ושאנדי דופרן התעלה עליו. השימוש בתאורה, צילומי תקריב, סאונד ומיקום אביזרים פועלים יחד כדי ליצור רגע דרמטי ומשפיע בסרט.