תנועת מצלמה יכולה להוסיף עניין ויזואלי, לסייע בהעברת רגשות ולהנחות את תשומת הלב של הקהל לפרטים ספציפיים על המסך. ישנן תנועות מצלמה שונות שבהן משתמשים יוצרי סרטים כדי להשיג אפקטים אלו. להלן כמה מהנפוצות ביותר:
פאן: תנועת מצלמה אופקית שבה המצלמה מסתובבת שמאלה או ימינה. תנועה זו משמשת לעתים קרובות כדי לעקוב אחר דמות או אובייקט כשהם נעים על פני המסך.
טילט: תנועת מצלמה אנכית שבה המצלמה נוטה למעלה או למטה. ניתן להשתמש בתנועה זו כדי להראות את נקודת המבט של דמות, לחשוף משהו חבוי בפריים, או ליצור תחושה של ורטיגו או חוסר התמצאות.
דולי: תנועת מצלמה שבה המצלמה מתקרבת או רחוקה ממנו פיזית. ניתן להשתמש בתנועה זו כדי ליצור תחושת תנועה או לחשוף יותר מהסביבה סביב הנושא.
מנוף: תנועת מצלמה שבה המצלמה מותקנת על מנוף או מכשיר מוגבה אחר ונעה למעלה או למטה. ניתן להשתמש בתנועה זו כדי ליצור תחושת הוד או כדי לחשוף תפאורה גדולה יותר.
סטדיקאם או גימבל: תנועת מצלמה בה המצלמה מותקנת על מתקן מיוצב המאפשר למפעיל המצלמה לנוע בחופשיות מבלי לטלטל את המצלמה. תנועה זו יכולה לשמש ליצירת תחושת אינטימיות או לעקוב אחר דמות בסביבה מורכבת.
כף יד/כתף: תנועת מצלמה שבה המצלמה מוחזקת על ידי המפעיל, ויוצרת תחושת ריאליזם ומיידיות. ניתן להשתמש בתנועה זו כדי ליצור תחושת כאוס או דחיפות.
זום: תנועת עדשה שבה המצלמה מתקרבת או מתרחקת ממנו. ניתן להשתמש בתנועה זו כדי ליצור תחושת אינטימיות או ריחוק בין הקהל לנושא.